סוף השרב\ צחי כהן

10.08.13

סוף  השרב \ צחי כהן

הזמן לרגע לא עוצר מלכת

ובפתח ניצבת לה בשקט השלכת,

אוגרת את כל האוויר והרוח בתוכה

וממתינה בסבלנות בפתח למורת רוחה.

צופה מהצד על השמש היוקדת

שמעל ראשי כולם  למעלה שם עומדת,

כיצד שולחת את קרניה לכל עבר ומקום

ולרגע לא מפסיקה לפזר רק חום.

בסופו של יום כשמלאכתה הושלמה,

ממשיכה למקום אחר להשלים את המשימה.

מנמיכה היא גובה ואט אט מתרחקת, 

שוקעת ומעיני כולם נעלמת .

באישון של ערב כשחשה בטוחה

מהשמש שמעיניה נעלמה,

יוצאת ממחבואה.

שואפת מלוא ריאותיה

ומתחילה את רוחה לפזר

ואת כל שיכולה היא רק לקרר.

החום שהשאירה כאן השמש כחותם

הולך ומתפוגג ואט אט נעלם.

את מקומו מחליפה הרוח המנשבת

כשאליה בשמחה מצטרף האוויר היבש,

שמהשמש אף הוא הסתתר וכמעט שהתייבש.

מגיעים שניהם יחדיו לכל ישוב ובית,

מפזרים משב רוחם הרעננה

ומביאים עימם את הבשורה,

כי ממש בעוד זמן לא רב,

עומדים להסתיים להם ימי השרב.

שינוי תרבותי\ צחי כהן

06.08.13

שינוי תרבותי \ צחי כהן

                                                                                                                   

יש מי שיבחר להתנהל,

ורק את  עצמו וחייו ינהל.

לאיש כלום לא יזכיר

וחלילה אם דבר

למישהו כלל יעיר.

באדם אחר לא יתעניין,

כי אותו כלל אינו מעניין.

פשוט ימשיך בשגרת חייו

לא יביט לשמאלו ולימינו.

כמו בתוך בועה עמוסת אשליות

יתנער הוא ממכלול הבעיות.

כי זהה בהתנהגותו ליען,

שבחול את ראשו

בכל הזדמנות טומן.

לעומתו ובשונה בתכליתו,

ישנם גם אחרים

שבניגוד למנהגו של זהו העוף,

דעתם תמיד יאמרו,

בכל נושא שמעל ראשם רק יחלוף.

ישאפו ללמוד מהטעויות ולתקנן,

אף אם לא יצליחו בכולן,

יאמרו כי לכל הפחות,

שווה היה מבחינתם רק לנסות.

בעתיד ינהלו כאן את ה"עניינים" 

אנשים כדוגמת אלו האחרונים.

לפיכך ובשל כך,

קמה לנו החובה להתוות עבורם

את הדרך הנכונה,

באופן החשיבה שתהיה

מעט אחרת, מיוחדת ושונה.

עלינו לטפח, לגדל ולעצב,

בכדי שיצליחו את המצב עבור

כולנו בעתיד כאן לייצב.

   נוריד תחילה מ"המדף"

   ונמחק מכל שורה ודף,

   סיסמאות  וביטויים

   בהם קיים שוני רב

   בין תוכנם למהותם.

   אותם מילים ומשפטים

   שהשתרשו במשך השנים,

   שאין בהם כלל הלימה

   בין הרצון לכוונה.

  

  מאחורי אותה תרבות

  של "יהיה בסדר"

  ו"הכול עליי.. יא אחי"

  מסתתרת הכותרת

  שמעיני כולם לרוב נסתרת.

   

  נוקיע מקרבנו ואותה נמגר

  ומוטב שנעשה זאת מהר.

 לכאורה משדרת היא נחמדות,

  אולם, מטמיעה היא

  בתוכנו גם את הבינוניות.

  אילו את תרבותנו רק באופן ובתפיסה

 במעט נשנה, לבטח נצליח לשפר

 כאן את חיינו באופן מהותי ולבלי הכר.

עד שתשוב\ צחי כהן

31.07.13

עד שתשוב \ צחי כהן

יצא בגפו לעבר המצוק הגבוה

להתבונן על הנוף הנשקף תחתיו.

נזכר כיצד נהגו כאן
לשבת ממשוכות

להתנתק מכולם 
ולהתחבק שעות יחדיו.

תחושת מועקה כאילו 

אחזה ובו דבקה

ועמה לחלוחית שהחלה
 להטריד בזוויות עיניו.

פילל הוא בסתר ליבו,

שתופיע פתאום שוב

ולחיקו עוד תשוב.

האמין כי בבוא היום

תכיר בטעותה

ושלשווא כך ויתרה היא

על אהבתה.

כה חזקה הייתה אליה אהבתו

ולרגע אף לא נחלשה,

למרות שנפגעה גאוותו

לרגע לא נחה עליו דעתו,

כיצד קמה היא ביום בהיר

ועזבה לפתע מבלי

להיפרד ואף במילה

את מעשיה להסביר.

בדמיונו כמעין חלום,

ראה את פגישתם המחודשת.

כיצד רצה היא לעברו,

כל כולה נרגשת.

דמיין את שניהם על גדת הנהר

ישובים חבוקים יחדיו,

משלימים את החסר

ומקשיבים זו לזה בקשב רב.

קיווה לקבל הסבר לשאלה

שבעיניו נותרה כתעלומה

מדוע אז אותו כך עזבה!?

כעבור זמן קצר התעורר

מתרדמתו הרגעית 
ושבה אליו הכרתו בשנית.

הבין כי אין בכוחו דבר

שביכולתו לבצע ולעשות,

כי אם רק להמשיך ולקוות

ולשובה לצפות.

זמן רב מאז כבר חלף,

איש אותה לא פגש

ואודותיה לא שמע.

המשיך הוא בחייו,

אף הקים בית נאה ומשפחה

ונדמה היה כי הגיע הוא

לנחלה והמנוחה.

במצבו עשויים לקנא,

כי למראית עין

גורלו עליו שפר

וברשותו כבר יש הכול

ולא חסר ולו דבר.

האם היינו עמו גם מתחלפים

רק כי  חייו נראים כה נוצצים.

שהרי לצדם עודנה קיימת

אותה תחושת מועקה

משך שנים אותו מלווה

היא ובו דבקה.

מוטב יהא לו לכל אדם

בשלו להסתפק.

כי לא כל אשר נראה

זוהר בחיצוניותו

בהכרח נכון הוא וטוב

ורק בשל יופיו וחיצוניותו

בהכרח נעדיף אותו לאהוב.