היהלום שבכתר\ צחי כהן
בפתח השער לגן
הלב פועם בחוזקה
ממש כילד נרגש,
לקראת המפגש.
מבטנו מצטלבים
בדלת הכניסה
ואז, כמידי שבוע,
מתחיל
אותו ריטואל קבוע.
אתה מחייך לעברי במבוכה
ומתחיל להתנהג
באופן די מוזר,
כאילו שהייתי עבורך
כמו מישהו זר.
עושה פרצופים משונים
המלווים במבטים
מבוישים
שמופנים לכל הכיוונים.
לאחר שניות ספורות
אתה מחליט
שזהו, כי לך זה כבר מספיק,
ואת המשחקים
צריך עכשיו להפסיק.
ללא שום התראה
מזנק לעברי
ובחוזקה אותי מחבק.
מישיר את המבט אל תוך עיניי
ולא מפסיק אותי לנשק.
כיאה ליהלום שבכתר
והאוצר הכי יקר שיש,
כך, מידי יום נושא
עיניי אל המרומים
ומתפלל,
שישמור לי אותך האל.
