ההתקפה על מוצב החרמון\ צחי כהן

ההתקפה על מוצב החרמון  \ צחי כהן

           

היה זה יום גשום וסוער במיוחד,

הקור חדר חלחל מבעד לעצמותיו.

בקושי רב הזיז את רגליו.

רצה לבדוק האם

הדם עודנו זורם בעורקיו.

ברקע קולות ונפילות

הפגזים הרועמים,

ואחריהם  מגיע הפיצוץ 

בו קירות המוצב ממש נרעדים.

התאמץ את עצמו היטב להסוות

חפר עוד גומה , כיסה והתחפר,

לא ידע ממה עליו לחשוש יותר.

מאש התופת שלעברו ניחתה,

או שמא, מחיילי האויב שעשויים

 לאתרו ולהורגו בשלב זה או אחר.

היכן נעלמו כל חבריו למוצב בליבו תהה??

כיצד זה ייתכן שאיש מהם

לא ראה הוא  ואף לא שמע!?

לא ידע כי כולם נהרגו

בתחילתה של המתקפה

שעליהם זה עתה ניחתה

בהפתעה גמורה.

אט אט החל להפנים כי זהו

רק השקט שלפני הסערה.

שמע ברקע קולות ושיחות אנשים,

אך לא הצליח מכל הנאמר מילה להבין.

לא חשב לעולם כי למצב זה יגיע 

ואת עצמו לכך כלל לא הכין.

התאמץ את שפתם לזהות,

המחשבות במוחו  החלו אצות רצות.

 כיצד יכול דבר מעין זה לנו לקרות!?

זיהה כי הייתה זו השפה הערבית

 בה שוחחו וצעקו החיילים

שחלפו מעל ראשו.

חש כי סופו הולך ומתקרב.

כי ממש קרוב אליו

מצויים חיילי האויב...

ליבו החל הולם כך בחוזקה 

וחששו החל עליו גובר,

הבין כי אפסו סיכוייו להינצל

והחל לומר הוא על עצמו  גומר.

עם יקיריו מיהר הוא להתאחד

ובזיכרונו מכולם כך להיפרד.

עצם עיניו למרום ונשא תפילה אחרונה,

 הספיק עוד לומר בלבו שלום

 ולהיפרד ממשפחתו,

שניות מעטות אחר כך,

מצא הוא שם את מותו.

מוקדש לזכרם של הנופלים במוצב החרמון בתחילת מלחמת יום הכיפורים.

יהי זכרם ברוך.

השומר על עמו\ צחי כהן

07.11.14

השומר על עמו \ צחי כהן

הבין כי זוהי העת בה עליו שוב לפעול

בטרם עמו כבעבר לטבח ייפול.

כסומים מתהלכים הם כך שנים.

רבים מהם איבדו את זהותם

ואינם נוהגים כאבות אבותיהם

שלעומתם כה שונה כעת היא דרכם.

מתוכם קמו להם מנהיגים

כדי למשול בעמם לאחר שנבחרו,

את נפשם ל"שטן" עבור

בצע כסף מיד גם מכרו.

אצו רצו  אחר ממונם

ולא ראו מימינם ומשמאלם.

חברה שסועה ואלימה

הפכה היא להיות

ובמשך השנים כך ניצתה,

עד שאבדה היא כמעט משנתה וזהותה .

אויביהם אותה מקיפים מכל עבר

וצופים כיצד כך הם בתוכם

מסייעים זאת בידם,

להוציא לפועל כוונותיהם

כדי להרגם ולהשמידם.

משהבחין בנעשה, פנה הוא לזה

היושב שם במרומים בתחינה,

ממנו זאת גם ביקש,

שעל מעשיהם יימחל להם בחנינה.

עיניו נישאו מעלה אל על

לעבר הרקיע.

דקות ארוכות להן חלפו

עד שלפתע פצה הוא את פיו

ולכל אוזן אף אם לא הייתה

היא נטויה וקרויה,

בקולו היטב זאת חדר

ואת זעקתו ללבם גם השמיע.

כך שנים ממעל הינו כניצב,

בין עמו  לאלוהיו .

עומד בפתח ונאמן לתפקידו כמלאך,

כי את זו המשימה קיבל באהבה לידיו.

כתמיד שומר הוא על עמו הנבחר,

מעת לעת גם דואג להחזירו לדרך הישר.