24.02.15
העצבות והמתח \
צחי כהן
כשהעצבות לפתע עליי השתלטה,
קם ומיד לצידה התייצב גם המתח
ושניהם נעמדו כך יחדיו בפתח.
היו במשימתם כה מסורים,
כחיילים ממושמעים,
זרועותיהם משולבות
נראו שניהם מיוסרים.
אז גם דבקה ובי אחזה
אותה ריקנות איומה,
הותירה את השקט
והמתינה עד לשוך הסערה.
קרביי רעדו עת בך נזכרתי
ובדמותך כך בהיתי.
חרד לתחושותיי
על כי אבדה שליטתי,
לגעגועים שלהם שבוי הייתי.
הזיכרון הישן
והפך למעומעם.
אף קולך מזיכרוני
כמעט ונעלם.
מדי שנה מיום לכתך
בדיוק באותה השעה,
מגיעים הם העצבות והמתח
יחדיו מתדפקים על פתח דלתי
ומבקשים בזאת לוודא,
כי זיכרונך לעולם בלבי ישכון לבטח.
