התבלין של חיינו \ צחי כהן
כשבקסמיה נשבים,
יש תחושה של ריחוף בחלל.
כאילו הזמן מלכת עצר
וכל מה שהיה עד אז אסור,
עכשיו מותר.
באמצעותה ניתן
להמריא במחשבות
לשחקים ולגמוע מרחקים,
לעוף שעות וימים
בין שמים לעננים.
יודעת היא לאחוז
חזק וגם לבעוט כשצריך
בניגוד לכל דעה והיגיון,
גם לאלו הנחשבים כמפוכחים ביותר
גורמת היא לשיכרון חושים
ואף לעיוורון.
לעיתים יש והלהבה שבתוכה בוערת
הולכת ודועכת,
אז, מיד את עצמה אוספת
וללא כל חשש,
מחפשת היא לכבוש לב חדש.
כשנכנסת וגם כשיוצאת,
הכאב אוחז ומתפשט,
הכאב אוחז ומתפשט,
על כל איבר בגוף מיד כך משתלט.
החשק לחיים לפתע נעלם
ועמו גם התיאבון,
קיים רצון עז לעצום עיניים
ורק להמשיך לישון.
כי היא הרבה מעבר לסתם מילה פשוטה
שבכולנו מתעתעת, מבלבלת
ועל חיינו משפיעה,
כי אהבה היא התבלין של חיינו
ועוצמתה, מעצם מהותה.
