כאם לבנים \ צחי כהן
על שרשרת הרים ניצבת היא
לבושה במלוא הדרה,
עטויה תכשיטי זהב
המבליטים את יופייה הרב וגוון עורה.
משקיפה על הנוף להנאתה,
כהרגלה היא נראית זחוחה,
במראה ובאופן התנהגותה.
מפנה מבטה לאיטה תחתיה
ועל כל אשר למרגלותיה ניצב,
ובהנאה סוקרת את כל המרחב.
מידי ערב כשהשמש מתחילה בשקיעתה,
עומדת בדד וכולה נצבעת בזהב .
ממרום גובהה מביטה בערגה
אל עבר האופק הרחוק שממערב.
רואה כיצד מתמזגים להם יחדיו
מי הים שמרחוק כך מנצנצים
על פני המים הכחולים,
עם קו רקיע ושמים תכולים.
כשקרני השמש את פניה ברוך מלטפות,
נוהגת את חיוכה לעברן להפנות.
מרימה ראשה מעלה בהנאה אל המרום
ונרגעת מליטופה של החמה,
שאותה עוטפת בהמון אהבה וחום.
להנאתה מדי בוקר צופה על שרשרת ההרים
שממזרח לה נמצאים.
מתענגת מגוון צבעם המשתנים בשל החמה
שמטפסת מעלה ומשנה את מיקומה.
עליה לחמו ועודם נלחמים
כל בני הדתות ושאר הלאומים
לכבוש אותה ואת לבה
בכל דרך מנסים.
שמות וכינויים רבים כנוהה
ואף נכתבו עליה שלל סיפורים ושירים,
במאות שנים ספגה לא מעט פציעות,
סדקים ואף שברים.
והיא, כהרגלה למרות כל האירועים והשינויים,
ממשיכה כדרכה הייחודית
את כולם ביופייה להקסים.
אכן, זוהי ירושלים בירת ישראל הנצחית,
לזרועותייך שבנו אחרי אלפיים שנות גלות.
וכך גם תישארי עבורנו לעולמים,
כי את לנו
אם ואנו לך בנים!
