גלים ואנשים\ צחי כהן

גלים  ואנשים \צחי כהן

 

קרני השמש על פניה

ללא הרף מכות,

לחייה הפכו עד מהרה סמוקות.

עורה הלוהט שינה גוון

והפך צבעו לאדמדם,

אגלי הזיעה שניגרו

החלו נוטפים מטה לאיטם,

 נספגים בחול החם.

יושבת כמאובנת בדד,

בוהה ממושכות

בתכול המים ובגלים.

מבחינה בתנועתם,

כיצד שם, בלב הים

מתעצמים הם וגדלים.

כמויות עצומות של מים

אל על עולות ומטפסות

וכאילו עם השמים, מתמזגות.

גלים קטנים וגדולים

יחדיו מתערבבים 

ומטה לים בחזרה שבים נופלים.

שוב קמים ומזנקים

לכיוון החוף בעצמה נעים,

נראים כמאיימים,

כשלעברה מסתערים.

והיא בבטחה,

ממשיכה בישיבתה

ועליהם בשקט מביטה.

בטרם אליה מגיעים,

לפתע מתכווצים.

הופכים הם לקטנים וחלשים

ולרגליה מתנפצים.

מפליגה הרחק במחשבות

מתוך תקווה  אולי לראות,

את אותם האנשים

שסביבה חיים ונמצאים,

משנים את התנהגותם

הזהה בדיוק לגלי הים.

כשהשמש תזרח\ צחי כהן

כשהשמש תזרח \ צחי כהן

לילה ארוך ואפרורי

כאילו מנוכר,

השחר טרם הפציע,

בחוץ שקט, חשוך וקר.

בשמים משייטים עננים רבים,

מתנגשים זה בזה, מתערבבים,

כאילו ביניהם רבים.

רוח חזקה מנשבת,

את ענפי העצים בחוזקה מטלטלת,

שואבת לחיקה את כל הנקרה בדרכה

וממנה מיד אל-על מעיפה.

ברקים מעת לעת מבזיקים,

מתריעים על בואם של הרעמים.

שאל המערכה מיד נכנסים,

בעצמתם הולכים ומתגברים.

במלוא כוחם רועמים,

מבשרים על ממטרים כבדים.  

טיפות הגשם מטה בשטף זולגות,

יוצרות הן שלוליות גדולות

שעל פני האדמה נקוות.

השדות ספוגים,

אף העצים והפרחים

ממים רוויים.

ציפורים על ענפי העצים

ישובות מקור רועדות,

במקום מחבואן ממתינות,

מייחלות לבואה של השמש

שאותן תפתיע

ולנגד עיניהן לפתע תופיע.

אז יביטו לעברה ויצפו כיצד,

מעלה-מעלה תעלה לאיטה ותזרח

ואת קרניה המחממות לעברן תשלח.

ירימו לשמים ראשיהן,

להתענג על חומה

ולייבש חיש מהר כנפיהן.

יפצחו הן בציוצים כהבעת שמחה,

בטרם יעופו למחוז חפצן בבטחה.

עולמה של אישה\ צחי כהן

עולמה של אישה \ צחי כהן

שלל צבעים עטפוה מכל עבר

עת ישבה היא על ספסל עץ קטן.

נפעמת מיופיים של גווני הפרחים,

מירוק הדשא ומהעצים הגבוהים

שהיתמרו לשמים וכמעט נגעו בעננים.

מרימה ראשה אל על,

מבחינה בשמש שניצבת לה מעל

ולעברה שולחת את קרניה.

מחייכת ומברכת לשלום

והיא בתגובה מלטפת ברוך את פניה.

משעינה ראשה לאחור ועוצמת עיניה,

מתענגת ממושכות מליטוף החמה.

קשובה היא לשיחות הציפורים

היושבות בקבוצות על צמרות העצים.

קולות שונים ברחבי הגן נשמעים,

ביניהם כה מתוזמנים, עד כי

נשמעים כנגינת צלילי מיתרים.

רגועה ושלווה הייתה כעת דעתה,

שכחה היא שאך לפני זמן קצר

הייתה כה טרודה מחשבתה.

פקחה עיניה וקמה ממקום ישיבתה,

החלה פוסעת צעד אחר צעד,

כי רבה עדיין המלאכה בביתה.

בכל פעם כשהשגרה אותה מלחיצה

והתנהגותה הופכת לחוצה.

יוצאת היא לגן הקסום לזמן קצר,

מבודדת את המחשבות

עד ששוכחת היא מהצרות.

כשהרוגע עליה שב ומשתלט,

ממשיכה בכולם היא לטפל

ואת הבית בנינוחות גם לנהל.

בכפר הקטן\ צחי כהן

     בכפר הקטן  \ צחי כהן 

לילה ירד על הכפר

חשוך, שקט וקר.

אין איש ברחוב, 

גם לא בכיכר.

זהו כפר קטן ולא ניכר

שבמקום כלשהו כלל מוזכר.

אנשים צנועים ומופנמים

גרים כאן כבר שנים.

את השדות ביום חורשים

ובלילה לבתיהם עייפים שבים.

אין שם משהו וגם לא מישהו 

חשוב או מיוחד,

פשוט גרים במקום קטן ונחמד.

בכפר יש סמטאות צרות

שורת חנויות ומרכז קניות.

אין בנק ואין חובות,

גנים וגינות הטובלים בירוק,

ואוויר נקי של פסגות.

כה נעים כאן בכפר,

כל איש כאן לרעהו מוכר.

אין דרמות ולא קטטות,

לא חבורות רחוב ולא תאונות.

כאן בכפר השקט אף פעם לא מופר.

רק צחוק מתגלגל של ילדים קטנים,

המשחקים ורצים בחצרות השכנים.

ברקע ציוץ של ציפורים 

ובלילות מרחוק, נשמעות יללות התנים.

ישנם שזכו לגור בכפר קטן ולא מוכר

ולהרגיש את גן העדן כבר בחייהם.

אחרים יצטרכו להמתין ולחכות

והרבה מעשים טובים עוד לעשות,

כדי שיוכלו בגן עדן כזה להיות.