יש לי אותך \ צחי כהן
זוכר את אותו
מבט מהופנט,
עת נעמדה אז מולי
כשלא הצלחתי
להוציא מפי חצי משפט.
לעברי אז התקרבה
כשכולי ספוג זעה קרה.
החולצה ההדוקה
טפטפה
ועליי נדבקה מדבקה.
גמגמתי לעברה
מספר מילים
שיצרו לבסוף משפט שבור
וכלל לא ברור.
ניסיתי ללא הצלחה
על עצמי מעט לשלוט,
ובתגובה, על מקומי קפאתי
והרגשתי כאשת לוט.
והיא, הייתה כה נינוחה,
רק הביטה ואליי חייכה.
שאלה בטבעיות שאלה
כדי שאסיים את זו המבוכה.
כך בדיוק זה קרה
כשנפגשנו
לראשונה במסיבה
כשהייתה אז רק עלמה צעירה.
הכיצד זה יתכן
שחלפו מאז שלושים שנה
ודבר לא השתנה!?
כי מדי יום עודי מתרגש,
כשאותה אני פוגש.
וגם אם לעתים
המצב לא קל
ואף אם מסובך,
בשלי נותר רגוע
כי נבחרתי להיות שלך
ויש לי אותך.
