שאלות למכביר \ צחי כהן
בבוקרו של אותו יום
כשהמציאות על פנינו
טפחה,
כבתה עמה גם ההבלחה.
את עצמי ממשיך להונות
ולשקר
שזהו רק סיוט,
וכשמחלומי אתעורר,
הכול יגמר.
מבכה את גורל חבריי
שבעוז וגבורה לחמו
כדי לעצור בגופם
את מפלצות הרוע,
כי ביקשו הם בנו לטבוח
ואת נפשנו לפצוע.
שם על אותו הקיר,
במקום שבו הכתובת
הייתה רשומה,
שאלתי שאלות למכביר.
כלל לא ציפיתי לקבל
תשובות,
רק לזעוק ולהדהד
באוזניהם הלא כרויות,
לאלו שדעתם נותרה
מבוצרת בין חומות.
התקווה שהייתה
לשנות וביחד לבנות,
התפוגגה
והתרחקה מאתנו
שנות אור,
וספק אם לכאן
אי פעם תחזור.
