תמו נדודים\ צחי כהן

21 באפריל 2016

תמו נדודים \ צחי כהן

באישון לילה

אל חירותם

מיהרו ויצאו.

חשבו הם לתומם,

כי בזאת גם תמה

תקופת עבדותם.

במעגלים חגו ונדדו הם

במדבר כארבעה עשורים.

וכשכמעט כבר התייאשו,

היו מביניהם שסברו 

כי אולי אותם כלל שכח.

לבסוף, קיבלו את אשר

להם הבטיח ובעבורם כה טרח.

התיישבו הם בארצם

בנו  בתיהם וקבעו

את מושבם מיד בהיכנסם.

כך, משך שנים רבות

ולאורך התקופות,

ניסו עמים שונים

עליהם להשתלט

ובכוח ביקשו

מנחלתם להניסם.

לכל מקום אליו הגיעו,

גורשו, נהדפו ונרדפו.

היו אף מהם, שנרצחו ונטבחו

עם כל משפחתם וצאצאיהם  

שהושמדו וכמעט שנכחדו.

אך הם בעקשנותם ואמונתם,

גם בחלוף אלפיים שנים

לרגע את ארצם לא שכחו

ובמרוצת הימים והזמן,

על עקבותיהם שבו

ולבתיהם חזרו.

למעלה משישה עשורים

את ארצם במרץ

מפתחים ומטפחים,

ואילו אויביהם במעשיהם

ממשיכים ובהם מנסים

רק לפגע ולפגוע

כי זו היא  דתם אמונתם

ומייחלים הם להשמידם.

והם, על משמרתם עומדים איתן

ועל אדמתם בעוז וגבורה שומרים.

כי זו הארץ שמאז להם הובטחה

בניגוד לכל האחרים.

כך, אויביהם כצל על פניהם חולפים,

וכמו השנים מעיניהם נעלמים.

ואילו הם בעקשנותם,

כאן נשארים ונותרים.