בעלי הדעה \ צחי כהן
רוחות של מלחמה רעה
בחלל האוויר נישאות,
עמן, מראות קשים
שלפתחינו מגיעות.
כעת קם לו זה העריץ
שמתנומתו לפתע התעורר.
בהינף ידו שהתמלאה בדם,
משנה סדרי עולם
וחורץ הוא גורלות של עם.
בדומה לזה האשמדאי,
בסבלותינו רדפו אחרינו
כאלה ושכמותו שנים רבות.
עד שמתעתועי הגורל שבענו
ולבסוף אמרנו, די.
את כל אשר השארנו
והחבאנו לפני שנים
במרתפי הזיכרון שם מאחור,
בהבטחתנו ותקוותנו נותרנו
שלשם לעולם לא נחזור.
כבעבר גם הפעם
במעשיו צופים בחרדה
כל המנהיגים.
בכיסאותיהם ישובים
ספונים כמאובנים.
נעים וזזים הם באי נוחות
כי ממנו חוששים.
דבר ומאום לא השתנה,
ובעל המאה נותר כשהיה
גם בחלוף שמונים שנה.
אז מוטב יהיה
שרק על עצמנו וכוחנו נסמוך.
ובבוא השעה,
נהיה אנו בעלי הדעה.
