רצונה הוא כבודה (סיפור קצר) \ צחי כהן
עם סיום המנה העיקרית, קמו הגברים ממקומותיהם כאילו היה ביניהם אות מוסכם כאשר פסעו אל עבר רחבת הריקודים, תוך מספר שניות העמידו בצורת סהר כיסאות סביב
רחבת הריקודים ובאופן מופתי התיישבו והמתינו דרוכים לקראת הופעתה של רקדנית הבטן
הידועה נגואה, שהיתה מהמובילות בכל העולם הערבי. מיד כשעלתה לצלילי
המוזיקה שהתנגנה כשהיא מנענעת במקצועיות את אגנה כמעין שיח שנוהל עם בטנה הצליחה לסחוף את עיני כולם לקול מחיאות הכפיים שהלכו והתגברו ושרק דרבנו את התלהבותם של הגברים שקמו על רגליהם והחלו לבעוט לאחור את הכיסאות שרק קודם סדרו באופן די מרשים.
שיערה שהיה אדמוני ומתולתל גלש עד
לקצה ישבנה והתנפנף הוא לכל עבר בכל פעם שהניעה את ראשה במהלך ריקודה.
ככל שגבר
הקצב, כך, גברו תנועותיה של נגואה הרקדנית בתיאום מושלם בין אגן ירכיה לחמוקיה החשופים שהיו מכוסים בבד נושם ושקוף כמו גם חצאיתה הירקרקה והנוצצת הייתה כה קצרה והדוקה ,עד כי לא הותירה מקום רב לדמיון בקרב הגברים שעמדו סביבה ועקבו באדיקות אחר כל תנועה שביצעה. כשהתקרבה אל עבר קהל
הגברים הנלהב, המשיכה להניע את כל אברי גופה בתנועות נחש מתפתלות. רבים מהגברים שעמדו ברחבה לא שיערו כי יזכו לצפות בריקוד מעין זה בחתונה מסורתית שמתקיימת בתוך המגזר.
הייתה זו חתונתה של
בת השיח' אמין אלקאדר נג'אח שמה, שנישאה לבחיר ליבה אחמד קרוואן. היו אלה שתי המשפחות מוכרות ומכובדות בכל רחבי המשולש.
נור אחותה הצעירה
ממנה בשנתיים, עמדה בסמוך ומחאה כפיים, עד שבשלב מסוים וללא כל התראה, החלה
צועדת בצעדי ריקוד אל תוך הרחבה והצטרפה אל הרקדנית תוך ניסיון לחקותה
בתנועותיה. מרבית הגברים כבר היו שתויים בשלב זה והחלו לשרוק לנור ולנגואה הרקדנית
והן בתגובה הגבירו את קצב נענוע גופן, כל אחת בהתאם ליכולותיה וגמישותה.
אביהן של נג'אח ונור
שישב עם שאר מכובדי הכפר, הבחין במעשיה של בתו הקטנה ומיד חמתו עליה גברה. השיח' אמין הצביע אל עבר רחבת הריקודים וסימן לבנו הבכור ג'מאל לגשת לרחבה ולהפסיק את הריקוד המביך של אחותו הצעירה. ללא כל היסוס רץ לעבר הרחבה כמצוות אביו. ג'מאל ידע מראש כי נשלח למשימה לא פשוטה, שהרי הכיר היטב את עקשנותה ומזגה
החם של אחותו. לאחר ויכוח ממושך עמה ירד בגפו מהבמה כשפניו אדומות מזעם ומבוכה ויצא היישר מפתח האולם החוצה כדי לשאוף מעט אוויר ולהירגע. השיח' שצפה במתרחש, קם מכיסאו וסימן לה
בידו להגיע לעברו אך היא בתגובה, סובבה לעברו את הגב תוך כדי ריקודה והתעלמה מסימניו
כאילו לא הבחינה בו כלל.
עם סיום השיר
החלה נור פוסעת לעבר הבר שעמד בסמוך לרחבת הריקודים כולה מיוזעת וביקשה מהברמן
שימזוג עבורה מבקבוק המים ולגמה לאטה עד אשר החזירה לעצמה את הנוזלים
שאבדה במהלך הריקוד. כך עמדה והביטה ממושכות בשמחת החוגגים מבלי לייחס כלל חשיבות
לוויכוחה עם אחיה. בתום החתונה לאחר שנפרדו מכל האורחים נכנסה נור לרכבה של אביה
והתיישבה מאחור. במהלך נסיעתם הביתה, כשאמה ישובה לצידו של אביה שנהג ותוך כדי ניסה לכבוש את כעסו בעקבות מעללי בתו שהביכה אותו ואת בנו הבכור. מיד כשהחל להטיח בפני בתו את הדברים עד שהפכה השיחה לוויכוח צעקני בין שני הצדדים שכל אחד צועק את משנתנו מבלי להקשיב למשנהו. משך דקות ארוכות ניסתה האם ג'לייט להרגיע את בעלה ובתה ללא הועיל, כך עד שהגיעו לפתח חניית ביתם.
נור התגוררה עם הוריה
בישוב הערבי כפר קאסם, כבת למשפחה מוסלמית המוגדרת כדתית מודרנית. היא האחות הקטנה
מבין שלושת ילדיהם של משפחת אלקאדר ורק לפני חודש חגגה את יום הולדתה העשרים ואחת
.שלא כדוגמת אחותה נג'אח שנשאה זה עתה לאחמד ,אותו הכירה עוד מגיל הילדות וכבר
מאז ידעה כי, הוא בעלה המיועד. בניגוד לפעמים קודמות, העדיפו הוריה שלא לומר דבר
וחצי דבר על נושא החתונה. שהרי טרם שכחו שניהם את החוויה מהשנה הקודמת כאשר נושא
זה עלה. התפרצות הזעם של נור כלפיהם הסתיימה בצרחות כה רמות עד שכל תושבי השכונה
שמעו את דברי הבלע שהוציאה מפיה. כפי שהוריה וחבריה יודעים היטב, כאשר נור
מתעצבנת, עדיף שלא לשהות במחיצתה ולהתרחק כמה שרק ניתן כי התנהגותה עלולה להיות לא
נעימה בלשון המעטה.
אף בימי נערותה נקראו
הוריה לעיתים תכופות לשיחות הבהרה עם הנהלת בית הספר.זאת, נוכח התנהגותה שהייתה
דעתנית ובניגוד למקובל, תמיד העזה לצאת כנגד מוריה ולומר את דעתה.
על אף כל העונשים
שהוטלו עליה מצד אביה ומוריה, המשיכה בשלה ולא שנתה כלום ממנהגה. מעולם לא
אהבה לעטות על ראשה כיסוי ראש כפי שמחויבות היו הנערות להסתובב ברחבי הבית הספר
וברחובות העיר.
מיד עם סיום יום הלימודים כבר ביציאה משער בית הספר,הייתה נוהגת להשיל מראשה את כיסוי הראש ותוחבת אותו עמוק אל תוך
תיקה ולאחר, מפזרת את שיערה החלק שהיה כצבע דבש וגלש עד מעבר לכתפיה. לכל מקום
שהגיעה, נוכחותה הייתה מורגשת זאת אף מבלי שהיה עליה לעשות דבר או כלל
להתאמץ. מלבד יופייה הייתה לה נוכחות טבעית שמשכה את תשומת לב כל הנוכחים. עיניה של נור גדולות וצבע אישוניה ירוק מהפנט, ביניהן, מבצבץ אף
סולד קטן ומושלם ומתחתיו שפתיים בשרניות וחושניות אותן, מעטרות עצמות לחיים בולטות
אשר מעניקות לפניה צורה עגולה ומושלמת. בנוסף לפניה היפות, בולטת נור
ומתנשאת לגובה מטר שבעים וחמישה סנטימטרים. ככל שהתפתחה עם השנים, התעצב גם גופה שהפך
להיות חטוב ונשי. מבלי שיהיה כל צורך מצדה לעסוק בספורט או כלל לשמור על תזונה
מיוחדת. כנראה שהדבר היה טמון בגנים משובחים שעימם נולדה.
עם השנים הפכה נור
להיות לבחורה מבוקשת ומחוזרת מאוד במקום מגוריה. העובדה כי, בקרוב עתידה
היא לסיים את לימודיה בעיצוב אופנה מודרני הנחשב למקצוע חריג ולא שכיח בקרב
בנות המגזר הערבי, אינה מעיבה על רצון הרווקים לבקש את ידה כפי שחשש וסבור היה תחילה
אביה עת התבשר על רצונה להיות מעצבת אופנה. ההיפך הוא הנכון, שכן, עובדה זו רק מגבירה את האתגר בקרב הרווקים לבקש את ידה לכשתסיים את לימודיה.
לאחר שבועות בהן ישבה
בחדר גזרה, מדדה והכינה את הקולקציה בכדי להציגה בפני גדולי המעצבים הגיע היום לו
חיכתה. ובמידה ותקבל את תעודת ההסמכה כמצטיינת מחר, תהפוך להיות המעצבת
הערבייה הראשונה והצעירה ביותר שהצליחה להיכנס לנעליהן של מעצבות העל באופנה
המערבית. אחת מן המתמודדות תהיה היום ברת המזל. זו שתקבל את מירב המחמאות ותצליח לסיים בהצטיינות היא זו שתזכה להיות תחת חסותו של
אחד מגדולי המעצבים בארץ.
אחיה ואחותה של נור
תמיד גרמו נחת להוריהם. ג'מאל שהיה הבכור הפך לרופא שיניים בכיר ומוכר בכל
האזור.לאור הצלחתו אף פתח את מרפאתו השנייה בישוב. כך גם נג'אח אחותה שסיימה לא
מכבר את התואר השני במשפטים וכעת מנהלת היא את משרד עורכי הדין הנחשב ביותר במשולש
שעיקר עיסוקו, בתחום האזרחי. לשלושת ילדיהם הקנו ההורים ערכים באותה המידה ודאגו לגדלם בהתאם לכללי ההתנהגות והמנהגים הערביים. שלא כאחותם
הצעירה, מעולם לא העזו אחיה להתווכח או לערער על סמכות הוריהם אביהם השיח' אמין אשר
נוהג לשאת מידי שישי את דרשתו לו נוהגים להאזין כל באי המסגד טרם התפילה. עיני כולם
תמיד נשואות אליו, כך גם כל תנועה ואמירה הנאמרת על ידו ומטעמו מתקבלת באהדה ואין
על אמירותיו עוררין. אמם ג'ולייט, שאף היא אשת קריירה ועוסקת בתחום החינוך כמורה להיסטוריה בתיכון המקומי, תמיד כיוונה יחד עם בעלה את ילדיהם לתחום
האקדמיה. בשל מצבם הכלכלי האיתן ,ידם הייתה משגת. ולכן ,יכלו להרשות לעצמם לשלוח
את ילדיהם ללמוד בכל מוסד שחפצו.
למורת רוחם של הוריה
בחרה נור במסלול לימודים שהדיר לא מעט שינה מעיניהם. נור כמובן ידעה ממה נובע
חששו של אביה שידע זאת היטב כי במעשיה עלולה היא להביא לפתחו בעיות מוסריות נוכח
היותו אדם בעל רקע דתי וכשיח'. שהרי תחום עיסוקה זה כמו המלבושים אותם מעצבת
בתו ,רחוקים כשנות אור מהצניעות לו הינו מטיף לתושבים מאחר ואין בו כל עוונה אלא רק
תאווה המציגה מעט בגדים והרבה בשר חשוף.
כאשר החלה נור את
לימודיה בעיר הגדולה תל אביב, היה זה מפגשה הראשון עם החברה הישראלית נשים וגברים כאחד. בתחילה נרתעה ליצור עם חברותיה לספסל הלימודים כל קשר,היה זה בעיקר בשל פערי
התרבות. כך החלה את ימיה הראשונים במכללה כמעט ללא שיח ובוודאי שלא יזמה כל שיח עם מי מהנוכחים סביבה.בחלוף הימים וככל שהיטיבה להכירן, שינתה את דעתה לגביהם ואט אט החלה להתרגל
לקצב ולאורך החיים השונה.
מידי יום היטיבה
להכיר עוד ועוד חברים וראתה כי קיים הבדל מהותי בין הדברים שעל פיהם גדלה ושמעה על היהודים לעומת אל כל אשר נחשפה במהלך תקופת היותה
במחיצתם. לפתע, הכול נראה כה שונה ואפילו די מסקרן.
למעשה הם לא כל כך
רעים כפי שסברה תחילה ומרביתם אפילו די נחמדים, כך חשבה לעצמה. הבנות מתלבשות
בחשפנות ומתנהגות בחופשיות שכלל לא הייתה מודעת להם ולחלוטין היו זרים עבורה. עולם
זה שהיה חדש עבורה, סקרן אותה מאוד וגרם לברק בזוויות עיניה בכל פעם שרגליה נחתו בעיר
הגדולה תל אביב. נזכרת כיצד התביישה בתחילה כלל לשוחח עם הגברים שלמדו עמה. מרבית קשריה בחודשים
הראשונים הסתכמו בעיקר בנושא הלימודים ,העבודות והבחינות.
אף לא העלתה במחשבתה
לצאת עם הבנות ובודאי שלא עם הבנים לבילוי מחוץ לכותלי המכללה למרות שלא פעם הציעו
לה זאת. תמיד חששה ונזהרה שלא להיראות יותר מידיי בחברתם של הסטודנטים היהודים.
בסתר ליבה מאוד רצתה בכך, אך לבסוף תמיד נרתעה. נור אמנם נחשבה כמתירנית לעומת חברותיה בישוב.
אך באותה מידה הייתה שונה בלבושה לעומת חברותיה היהודיות עמן למדה. שכן,
בניגוד אליה , איברי גופן היה חשוף ברובו ולא פעם עלתה בראשה המחשבה להתלבש
בצורה דומה ולהסתובב כך ברחובות העיר, אך מיד נמלכה בדעתה. כך בכל אופן נהגה
בחודשיה הראשונים ללימודים ועם הזמן, חל מבחינתה מהפך של ממש.
היה זה בשנה שעברה כשנסעה עם יתר הסטודנטים לתצוגת האופנה במלון "הילטון" בתל אביב.
כל מי שהחשיב עצמו
כשייך לעולם האופנה, נכח בתצוגה זו. מיטב המעצבים כמו גם כל דוגמניות העל. לעולם
לא תשכח נור את התחושה שלפתע אחזה בה. כמו גל של חום בלתי נשלט שאחז והתפשט בכל
גופה. מיד כשנכנסו לפתח האולם, שם הוא עמד והביט על פני הקבוצה שצעדה
לעברו. לא היה כלל צורך להציג את עצמו שכן, מדובר היה במעצב העל ז'אן
פול. מהמעצבים הנחשבים בארץ ובעולם. מיד כשפתח דבריו בפני חברי קבוצתה אשר
זכו להיכנס לתצוגה שלא כמו רבים אחרים שלא איתרע מזלם. מבטיהם הצטלבו לראשונה ומבלי
שכלל הבינה, חשה כי חיוך לא רצוני השתלט לפתע על פניה בכל פעם שמבטיהם הצטלבו. אף כאשר ניסתה להסיט מבטה ממנו לא הצליחה לעשות כן, כאילו משהו השתלט עליה
וכל כולה נתונה בידיו ככלי משחק כמהופנטת.
גבר מרשים היה ז'אן
פול. את מרבית שנותיו חלק בין ישראל לצרפת. ז'אן היה גבר גבוה ,שרירי
וחסון. גוון עורו שזוף וכלל לא דומה היה בחיצוניותו לשאר המעצבים שבדרך כלל נראו
שדופים ודקיקים לעומתו. נור כלל לא הייתה קשובה לתוכן דבריו והסבריו ושקועה
הייתה בפניו ותנועות שפתיו. בכל פעם שהסיט אליה מבטו ,המשיכה לחייך לעברו בחיוך
בלתי נשלט שהיה מהול בביישנות. כבר בשלב זה מבחינתה חרגה היא מכל המקובל מהמקום ממנו הגיעה. שכן, לא היה זה ראוי להסתכל על גבר וכל שכן גם לחייך
לעברו. עבורה היה זה הרבה מעבר למה שהייתה רגילה. בעודו ממשיך בהסבריו על
התצוגה, עיניו ננעצו בעיניה במשך שניות ארוכות ולאחר שסיום את דבריו לא
התאפק וניגש מיד לעברה. חשה כי פניה מתחילות לבעור ופיה מתייבש .”נעים מאוד"
הושיט לעברה את ידו "ז'אן פול" הציג את עצמו ושאל לשמה. כחכחה קלות
בגרונה והשיבה תוך כדי שהיא מושיטה את ידה לעברו "נעים מאוד נור" ענתה
בקול רך. "נור?!" הביע הפתעה למשמע שמה. "שם מעניין" מה
המקור השם, שאל כמתעניין. פירוש השם נור זה אור בערבית ענתה וחשה כיצד פניה מאדימות
מעוצמת גלי החום שהתפשטו במהירות. מיד הבין פול כי נור היא ערבייה, אך העדיף להמשיך עמה בשיחה מבלי להתעמק בפרט זה.
"לא הבחנתי בך
כשהגיעו כל הדוגמניות לתצוגה, הצטרפת מאוחר יותר?" התבלבלה נור משאלתו
ותחילה לא הבינה כי היה זה רק כדי להחניף לה על יופייה, שכן, ידע כי היא לומדת עיצוב ושייכת לקבוצת הסטודנטים המעצבים שהגיעו מטעם "מכללת "שנקר. לא
אני ... ניסתה להשיב אך מיד פול קטע את דבריה בצחקוק קל "אני יודע, פשוט את כל כך
יפה ש..." , "תודה" השיבה ומיד הפכו שוב לחייה סמוקות יותר משהיו.
השיחה נמשכה וקלחה בין השניים ,עד אשר הגיעו עוזריו להזכיר לו כי התצוגה עומדת להתחיל.
נור התיישבה בקדמת הבמה בסמוך למסלול בו תתקיים בעוד מספר דקות התצוגה. עודה
מנסה להבין את פשר תחושת החום בגופה שכעת חווה, הייתה זו מעין התרוממות רוח
שהציפה את ראשה ודגדוג שמעת לעת דגדג בבטנה. הייתכן כי הסיבה לכך קשורה
לז'אן פול ?! תהתה עם עצמה.
עם סיום
התצוגה, החלו צלמים לעוט לעברו של ז'אן פול ,שהיה מוקף בדוגמניות שהציגו
את שלל עיצוביו. כשנוכחה כי לא תצליח לפגשו ,הסתובבה ויצאה לכיוון החניון
תוך כדי הליכה לעבר רכבה, שמעה קול הקורא בשמה "נור"...בטרם הספיקה
להסתובב, נעמד ז'אן פול כבר לצידה וכולו מתנשף לאחר ריצתו הקצרה. חייך לעברה במבוכה
קלה. "מה שלומך?" הפריח לעברה שאלה רק בכדי לצאת ממבוכתו בעודו מסדיר את
הנשימה. ואילו היא, כולה עומדת סמוקה מופתעת נרגשת ומבולבלת מעצם הופעתו ופנייתו
אליה ,הנהנה כך בראשה ומילותיה כאילו נעתקו מפיה. בעודם עומדים ליד רכבה, המשיכו
שיחתם שהופסקה עם תחילת התצוגה. ז'אן פול המשיך להחמיא לנור בכל הזדמנות במהלך שיחתם.
כמובן שהדבר החניף ורומם את רוחה מעבר לעננים שגם כך היו הם גבוהים באותו היום.
במקביל, ניסתה היא לשמור כלפי חוץ על שלוותה ושום זיז וניע בפניה לא זז כדי שחלילה
לא יבחין בעצמת התרגשותה. בשיחתם בררה היטב ובקפידה כל מילה. זאת, כיוון שטרם
חוותה בחייה חוויה דומה לזו שהרי כל ניסיונה עם גברים עד עתה הסתכם בשיחות בנושאי
הלימודים ומשחקי בנים, כשהייתה ילדה בתנועות חברתיות. ממושכות כך הסתכלו זה
על זו מחויכים ולפתע כאילו ניתן אות אשר מחק חיוכם כאחת. אט אט החל לקרב הוא את
שפתיו לעבר שפתיה והצמיד אותה חזק לחיקו. בשלב זה כבר קפאה נור על מקומה ולא ידעה
כיצד לנהוג. עוד בטרם התעשתה, חשה כי שפתותיה כבר היו צמודות לשפתותיו. והחלו
להתנשק ממושכות בתשוקה שמעולם לא חשה. בלהיטותו העביר את ידיו לאורך גופה
והחליק ידו על שמלת הבד הלבנה והדקה שעטתה על גופה החטוב. בתגובה לניסיונותיו אלו
נסוגה ממנו מיד כאשר הבינה את חטאה במעשיה זה. מיד כשהתעשתה לרגע כאילו ראתה כמעין
מסך שחור יורד לנגד עיניה.
כיצד עשתה את שעשתה
מיהרה לשפוט עצמה!? הרי מעולם לא נגע בה גבר כלשהו ובטח שלא העזה כלל להתנשק. שהרי
על פי החינוך הדתי בו גדלה, מותרת היא לאיש רק לאחר נישואיה ואין לה כל כוונה לפגוע
בכבודה ובכבוד משפחתה בעניין זה.
ז'אן פול חש כי משהו
אינו כשורה, מיד התעניין ושאל האם הכול בסדר ?! בתגובה השיבה בחיוב ואף חייכה
לעברו חיוך מאולץ שמאחוריו הסתתרה מבוכתה הגדולה. ז'אן פול שידע כי נור
ערבייה מוסלמית וניחש לפשר התנהגותה זו, החל ללטף ברוך את שערה בניסיון להרגיעה
לאחר שהבין כי עודה נרגשת. לפתע הוציא מכיסו כרטיס ביקור ומסר לידיה. הכול בסדר
חמודה אמר לה בקול עמוק שנשמע כאבהי משהו. אני זמין בכל שעה ומצפה שתתקשרי בקרוב.
לאחר שנשק קלות על לחייה, הסתובב ושב כלעומת שבא. נור נכנסה לרכבה וישבה עוד דקות
ארוכות, מנסה לסדר את מחשבותיה שעדיין היו מבולבלות. טעם הנשיקה עדיין בפיה כמו גם
ההרגשה הנעימה וטעמה הנפלא שבו והציפו אותה המחשבות האסורות אודותיו. מנגד, החלה
לחוש רגשות אשם בעיקר בשל חוסר מוסריות וכבוד עצמי בעניין התנהגותה. מעולם לא
האמינה על עצמה כי כך תשבה בידי גבר ותעז להתנשק עמו כעבור שעה מרגע שהכירו ועוד
בחניון ציבורי...עם גבר יהודי...?! אבוי לבושה!
לאחר שנרגעה מעט,
הניעה את רכבה ובמהלך נסיעתה לכיוון ביתה החליטה כי המקרה ייגנז עמוק במרתפי
הזיכרון שבראשה מיד שלפה את כרטיס הביקור וקרעה אותו לגזרים ובזה מבחינתה תם ונשכח
גם ז'אן פול.
חלפה כמעט שנה מאז,
והנה הגיע היום המיוחל לו ציפתה. יחד עם סטודנטים נוספים הגיעה נור לבית
האופנאים בכדי להציג את הקולקציות כחלק ממבחן ההסמכה. היום עשוי
להיקבע גם כיצד יראה עתידה המקצועי. מיד כשיקראו בשמה, תציג את הקולקציות המובילות
שבחרה בפני חבר השופטים. כשנשמע שמה של נור במערכת הכריזה עלתה על הבמה כשלפניה צועדות שלוש דוגמניות יפות ומחויכות אשר הציגו את השמלות הייחודיות והצבעוניות
שעיצבה. ניכר היה כי חבר השופטים שישבו בקצה הבמה נראו די מרוצים מהתצוגה האחרונה. בסיומה ,נעמדה נור מולם מתוחה כקפיץ עם חיוך מאולץ והביטה אל עבר השופטים כשכל אחד מהם עסוק בניתוח וסיכום חוות דעתו לגבי הקולקציה שצפו בה
זה עתה. ראשה היה מופנה מטה ומרוב מתח וציפייה חששה להרימו כדי לבדוק אם עברה או
נכשלה במשימתה. כעבור שניות אחדות התגברה על חששה וכשהרימה מבטה לעבר חבר השופטים
הבחינה בו, היה זה ז'אן פול ששימש כיושב ראש חבר השופטים. היו אלו שניות שעבורה
נראו כנצח כשהמתינה לסימונו באם עברה את מבחנה או נכשלה. בטרם אמר את דברו,
הצטלבו שוב מבטיהם כבעבר. מיד חייך ז'אן פול לעברה את אותו החיוך שגרם לדופק לב מואץ מצדה בדיוק לפני
שנה. והיא בתגובה, הסיטה מבטה ממנו מבלי שהצליח הפעם באמצעות מבטו שוב לכבשה. ז'אן פול הבין מיד את המסר שבהסטת מבטה ממנו ובתוכו ידע כי זה רק מצב זמני.
הכרוז הודיע בקולו הדרמטי שמיד יוכרז שמה של המעצבת המאושרת שזה עתה נבחרה על ידי חבר השופטים. עוד הוסיף כי זו תהיה המעצבת שהציגה את הקולקציה המשובחת והמרשימה ביותר מבין כולן.
היה זה שלב הגמר אליו הגיעו שלוש המעצבות וביניהן נור. שלושתן עמדו על הבמה בסמוך למנחת האירוע והמתינו במתח רב להכרזת שמה של הזוכה המאושרת שתזכה בהכרה בינלאומית ובתנאי שכר מעולים. והזוכה המאושרת היא המעצבת המוכשרת נור אלקאדר. "מזל טוב למעצבת נור את היא הזוכה שנבחרה כמעצבת המובילה של חברת "ז'אן פול"
פה אחד בפי כל השופטים.
דמעות של אושר החלו להציף את לחייה, גופה החל לרעוד מהתרגשות מבלי שהצליחה לשלוט על כך. הבנות שעמדו סביבה על הבמה, חיבקו אותה וברכו אותה זו אחר זו. השופטים שעלו לבמה לחצו את ידיה וסיפרו לה עד כמה התרשמו מהתלבושות המיוחדות שעיצבה. כעבור מספר דקות הבחינה נור בז'אן פול שצעד לעברה מחוייך וכשהגיע אליה הושיט את שתי ידיו קדימה וחיבק אותה הצמיד את פיו ולחש אל תוך אוזנה, מזל טוב יקירתי, אני כל כך שמח שהשופטים חשבו כמוני, הם גם הבינו כמה שאת מוכשרת. לחייה של נור הפכו להיות סמוקות כשתי עגבניות בשלות, ספק היה האם היה זה בשל החיבוק המפתיע והחם שזה עתה קיבלה מז'אן פול או שאולי בשל המחמאות שהרעיף עליה. בחיוך שובבי הוסיף ואמר כי מחר ייפגשו במשרדו מחר לחתום על חוזה העבודה ומיד הפנה את מבטו ממנה והחל לשוחח עם עמיתיו שעמדו סביבו והקשיבו בקשב רב לכל הגה שהוציא מפיו.
נור לא ידעה את עצמה מרוב אושר שהיה מהול גם בבילבול ופחד. כיצד תבשר לבני משפחתה על זכייתה בתחרות כל כך יוקרתית. בסתר ליבה ידעה זאת היטב, שכלל לא בטוח שמשפחתה ישמחו בשמחתה וספק אם יאחלו לה הצלחה. הקושי הגדול יהיה לקבל את ברכתו של אביה. מחשבות רבות רצו בראשה תוך כדי צעידה אל עבר חדר הדוגמניות ורגשותיה היו מעורבים. כשהתקרבה אל חדר ההלבשה שנמצא מאחורי הבמה שינתה את תווי פניה והתאמצה להיכנס עם חיוך רחב. היה חשוב לה להודות להן על התצוגה המרהיבה של הקולקציה שהציגה באמצעותן ובמקביל גם לבדוק שכל הבגדים שהוצגו מטעמה הוחזרו למקומם ונארזו בדיוק כפי שביקשה בתחילת התצוגה מהמלבישים.
נור לקחה עמה את המזוודה ופסעה אל עבר המונית שהמתינה לה ביציאה מהבניין, חצי שעה של נסיעה הן שהפרידו בין שני העולמות בהם חיה נור ושהיו כל כך שונים. המונית המשיכה בנסיעה בתוך הרחובות הצרים של העיר ורק קול המנוע נשמע בשקט ששרר. נור הביטה מהחלון על האורות העמומים שבקעו בחלק מן הבתים בעוד המונית חולפת על פניהם באיטיות עד שהגיעה לביתה שהיה ממוקם בקצה הרחוב. נור סיימה את היום המתיש שהיה רווי במתח נפשי שמעולם לא חוותה.
אקורד הסיום מבחינתה, לא יכול היה להסתיים טוב יותר, ניצחון אישי אל מול כל המכשולים שסימן עבורה את הבאות לקראת קריירה בינלאומית מצליחה כפי שתמיד חלמה.
