קשיים מחשלים\ צחי כהן

31.12.16

קשיים מחשלים \ צחי כהן

התמודדות רצופה

ובלתי מתפשרת

אל מול מאוויים

שבפנינו ניצבים,

לבטח משפיעה

על מהלך החיים.

מחד, הפסיביות

גורמת להשלים

עם כל מציאות 

שלפתע נכפתה,

ולעתים מובילה

לאובדן שליטה.

מאידך, אותם מהמורות

ומכשולים שבפנינו ניצבים,

יוצרים גם אתגרים וקשיים

שמחשלים.

אל לו לאותו אדם להתייאש 

רק כי חווה כישלונות רבים,

ולא זכה לצעוד

ב"מסלול הנסיכים" כאחרים.

כי בעל ניסיון הוא כעת,

ויודע כיצד לעמוד איתן

מבלי למעוד וליפול,

אל מול כל משוכה ומכשול.

.

השנים הבאות\ צחי כהן

03.12.16

השנים הבאות \ צחי כהן

בשטף חולפים הימים,

מחוגי הזמן נעים בתאוצה מתמדת.

עונות בפתח ניצבות

וביניהן חיש מהר גם מתחלפות.

שבועות לחודשים חוברים,

ומצטרפים יחדיו הם לשנים.

שגרת חיינו כבתוך מרוץ.

שנה אחר שנה

זו על גבי זו נערמות

ולתקופות במהלך חיינו,

הופכות הן להיות.

מצבור של אירועים

שמדי יום מתרחשים
ונצברים. 

בתוכם יפים ומרגשים,

לעומתם  ייזכרו חלקם 
כקשים ומאתגרים.

מוטב יהיה מעת לעת

את ראשנו להסב לאחור.

אל העבר להביט

ולהתענג 

על מה שחשוב לנו לזכור.

משסיימנו את מעשנו

לבחון ועל חלקם לתהות,

כשבאמתחתנו שלל תובנות.

אזי, נוכל להישיר מבט

ובבטחה לצעוד,

אל עבר השנים הבאות.

 

מתנתך\ צחי כהן

11.11.16

מתנתך \ צחי כהן

שם בקצה את עומדת

עטויה בשמלה צחורה.

הרוח כגלים מנשבת

את שיערך ברוך

מפזרת ומבדרת .

שלווה ומחויכת

לאטך צועדת

לאורך המצוק.

רגלייך כה קלילות,

נדמה שבאוויר מהלכות.

נוכחותך מאירה את הלילה

וצחוקך ערב כמנגינה.

חיוכך כובש כל לב

שמיד בך מתאהב

שפתך תמיד עשירה

ומילותייך ענוגות,

מפיך הן יוצאות,

ובקולך המפיק נוגה
אותי מלטפות.

בקשה קטנה ויחידה

רק לי אחת ממך.

לעולם תהיי לצדי 
בנוכחותך,

כי זוהי לי מתנתך.

הדרך החכמה\ צחי כהן

22.10.16

הדרך החכמה \ צחי כהן

מצוי הוא בתוכנו ועל

התנהגותנו ביד רמה שולט.

משפיע על כל מעשינו

ודברו בכל עניין בולט.

באזננו מליץ כיצד עלינו לנהוג,

גם אם קולו כלל אינו נשמע.

כי לא נראה וגלוי הוא לעין,

ולרוב חבוי הוא בראש ובנשמה.

בצעירותנו, קיים בינינו

חיבור כמעט בלתי נמנע.

את עצותיו נבצע

גם אם הן פוגעניות 

מלכתחילה זאת נדע.

ככל שחולפות השנים,

עוצמתו פגה והשפעתו

מצטמצמת 

בקרב אלו שבחרו להפנים.

והבינו במהלך חייהם,

שגורם הוא נזק

לדבריהם ולמעשיהם.

ישנם את אלו המכורים,

שממנו לעולם לא נגמלים

ובעצותיו בוחרים להשתמש,

כי עבורם ה"אגו"

זה הנשק הכי טוב שיש.

לעומתם אלו אשר אותו זנחו,

יכולים לאמץ בשגרת יומם

את הביטוי והפתגם המוכר...

"אל תהיה תמיד צודק, היה חכם".

לקח ומסקנה\ צחי כהן

12.08.16

לקח ומסקנה  \ צחי כהן

כה מפתיע ואף

נשגב מבינתי  

הכיצד כל

זאת יתכן!?

על הוא שהיה

לי חבר ואח

לכל רעה וצרה,

עד שהתהפכה

לפתע הקערה.

כי עבר זמן,

ימים וחודשים

להם חלפו

ונוכחותו לי כלל

אינה חסרה.

אין בלבי כל מחסום  

ובראשי אף לא חולפת

כל מחשבה מרירה.

רק  מסקנה

המכילה תובנה

אחת ברורה.

חברות אמיתית

היא זו העומדת

במבחן המציאות,

ונותרת בעינה

איתנה וטהורה.

דרך חדשה\ צחי כהן

08.08.16

דרך חדשה \ צחי כהן

פיח ועשן

את הכול אופפים.

רעש וצופר מכוניות

של נהגים כעוסים,

לפלס דרכם רק מנסים.

באחת, משנה כיוון

ודרומה שם פעמיי,

שועט בדרכים  

ומפליג הרחק במחשבותיי.

יוצא מהכרך הגדול

אל עבר המרחב,

שמשני צידיו

לרווחה פתוח ורחב.

הנוף הזר שבתחילה

היה מעט מנוכר,

הופך אט אט להיות

אהוב ומוכר.

נפרד בידידות

מהצפיפות והדחק.

אומר שלום בנימוס

לכל ההמולה והלחץ.

מנופף באהבה אל העבר,

בצאתי לדרך חדשה

אל הנגב שבמדבר.

חברות איתנה\ צחי כהן

יוני 2016

חברות איתנה\ צחי כהן

שנים כך צעדנו יחדיו

ולפתע פתאום

השתנה מקצה

לקצה זה המצב.

האדמה תחתנו

החלה לרעוד,

עמה גם החברות

האיתנה שהתערערה

והחלה אף היא למעוד. 

ככדור שלג שלאטו התגלגל.

במרוצה תפס תאוצה

וכל אשר בדרכו נקרה,

לרסיסים ניפץ

ולגזרים הכול כך קרע.

החברות שהייתה,

בחטף התפוגגה ונעלמה.

החום התפזר

ובמקומו רק הקור

כעת שורר.

כמוה גם האהבה,

שהפכה היא לאיבה.

האם כלל הייתה

זו חברות איתנה !?

או שמא, למראית

עין כאילו התקיימה

וכאחת נסתיימה..!?

ההתקפה על מוצב החרמון\ צחי כהן

ההתקפה על מוצב החרמון  \ צחי כהן

           

היה זה יום גשום וסוער במיוחד,

הקור חדר חלחל מבעד לעצמותיו.

בקושי רב הזיז את רגליו.

רצה לבדוק האם

הדם עודנו זורם בעורקיו.

ברקע קולות ונפילות

הפגזים הרועמים,

ואחריהם  מגיע הפיצוץ 

בו קירות המוצב ממש נרעדים.

התאמץ את עצמו היטב להסוות

חפר עוד גומה , כיסה והתחפר,

לא ידע ממה עליו לחשוש יותר.

מאש התופת שלעברו ניחתה,

או שמא, מחיילי האויב שעשויים

 לאתרו ולהורגו בשלב זה או אחר.

היכן נעלמו כל חבריו למוצב בליבו תהה??

כיצד זה ייתכן שאיש מהם

לא ראה הוא  ואף לא שמע!?

לא ידע כי כולם נהרגו

בתחילתה של המתקפה

שעליהם זה עתה ניחתה

בהפתעה גמורה.

אט אט החל להפנים כי זהו

רק השקט שלפני הסערה.

שמע ברקע קולות ושיחות אנשים,

אך לא הצליח מכל הנאמר מילה להבין.

לא חשב לעולם כי למצב זה יגיע 

ואת עצמו לכך כלל לא הכין.

התאמץ את שפתם לזהות,

המחשבות במוחו  החלו אצות רצות.

 כיצד יכול דבר מעין זה לנו לקרות!?

זיהה כי הייתה זו השפה הערבית

 בה שוחחו וצעקו החיילים

שחלפו מעל ראשו.

חש כי סופו הולך ומתקרב.

כי ממש קרוב אליו

מצויים חיילי האויב...

ליבו החל הולם כך בחוזקה 

וחששו החל עליו גובר,

הבין כי אפסו סיכוייו להינצל

והחל לומר הוא על עצמו  גומר.

עם יקיריו מיהר הוא להתאחד

ובזיכרונו מכולם כך להיפרד.

עצם עיניו למרום ונשא תפילה אחרונה,

 הספיק עוד לומר בלבו שלום

 ולהיפרד ממשפחתו,

שניות מעטות אחר כך,

מצא הוא שם את מותו.

מוקדש לזכרם של הנופלים במוצב החרמון בתחילת מלחמת יום הכיפורים.

יהי זכרם ברוך.

השומר על עמו\ צחי כהן

07.11.14

השומר על עמו \ צחי כהן

הבין כי זוהי העת בה עליו שוב לפעול

בטרם עמו כבעבר לטבח ייפול.

כסומים מתהלכים הם כך שנים.

רבים מהם איבדו את זהותם

ואינם נוהגים כאבות אבותיהם

שלעומתם כה שונה כעת היא דרכם.

מתוכם קמו להם מנהיגים

כדי למשול בעמם לאחר שנבחרו,

את נפשם ל"שטן" עבור

בצע כסף מיד גם מכרו.

אצו רצו  אחר ממונם

ולא ראו מימינם ומשמאלם.

חברה שסועה ואלימה

הפכה היא להיות

ובמשך השנים כך ניצתה,

עד שאבדה היא כמעט משנתה וזהותה .

אויביהם אותה מקיפים מכל עבר

וצופים כיצד כך הם בתוכם

מסייעים זאת בידם,

להוציא לפועל כוונותיהם

כדי להרגם ולהשמידם.

משהבחין בנעשה, פנה הוא לזה

היושב שם במרומים בתחינה,

ממנו זאת גם ביקש,

שעל מעשיהם יימחל להם בחנינה.

עיניו נישאו מעלה אל על

לעבר הרקיע.

דקות ארוכות להן חלפו

עד שלפתע פצה הוא את פיו

ולכל אוזן אף אם לא הייתה

היא נטויה וקרויה,

בקולו היטב זאת חדר

ואת זעקתו ללבם גם השמיע.

כך שנים ממעל הינו כניצב,

בין עמו  לאלוהיו .

עומד בפתח ונאמן לתפקידו כמלאך,

כי את זו המשימה קיבל באהבה לידיו.

כתמיד שומר הוא על עמו הנבחר,

מעת לעת גם דואג להחזירו לדרך הישר.

כך פעם היה\ צחי כהן

כך פעם היה \ צחי כהן

אז כשהיינו ילדים
שיחקנו במשחקים
ועשינו דברים ומעשים,
שלצאצאנו נראים היום
כה מוזרים ושונים.

מידיי מנומסים היינו,
עד כי לעתים היו זאת
באוזנינו לוחשים ומזכירים...
את הפתגם "לא הביישן למד..."
כדי שנדע כיצד עם מאווי
החיים להתמודד.

בילדותנו היטב ידענו כי,
"כל המרים יד על חברו נקרא רשע"
וש"דרך ארץ קדמה לתורה".
תמיד השתדלנו שלא לדבר בלשון הרע.
שהרי אלימות , אף אם רק מילולית
הייתה,נחשבה אז כחמורה .

כשהמורה לכיתה הייתה נכנסת,
בקימה את פניה היינו מקדמים.
וודאי שאת שמה הפרטי מעולם
על דל שפתותינו לא היינו מעלים.

כשהמנהל במקרה לביקור
הגיע וכך לכיתה נכנס במפתיע,
הפה היה מתייבש
וכל תלמיד החל מיד נוטף
ומהפחד מזיע.

אם רק הייתה לאוטובוס
עולה אישה הרה,

אדם קשיש או קשישה.
מיד היינו קמים ובצד כך נעמדים
ממעשנו כל כך מרוצים.
היו אף שביניהם מתחרים
מי הוא זה שמיהר יותר מחברו
לפנות עבורם את המושבים .

אז מה בעצם כאן קרה
שעם השנים הכול כך השתנה!?
הייתכן כי בנו ההורים טמונה הבעיה,
או שנבחר גם בכך להאשים את המדינה!?

הכיצד זה "כושפנו" ונכנסנו
אל תוך מערבולת התחרות.
בה נוטעים אנו בילדנו ביטחון
באמצעות החומרנות.

כך עם השנים לעתים שכחנו
את עובדת היותנו לילדנו הורים
כמו גם חלק ממכלול התפקידים.
אין האשם בהם כי אם רק בנו.

שהרי טשטשנו את הגבולות
שהיו בעבר לנו כה ברורים.

בכך, הפקרנו את המושגים
החשובים שבאמצעותם אותם מנחים.
המרות, הכבוד וההערכה
שחייבים להיות בין כל הורה לילד
ובפרט לאלו המשמשים

עדיין עבורם כחברים.

תמו נדודים\ צחי כהן

21 באפריל 2016

תמו נדודים \ צחי כהן

באישון לילה

אל חירותם

מיהרו ויצאו.

חשבו הם לתומם,

כי בזאת גם תמה

תקופת עבדותם.

במעגלים חגו ונדדו הם

במדבר כארבעה עשורים.

וכשכמעט כבר התייאשו,

היו מביניהם שסברו 

כי אולי אותם כלל שכח.

לבסוף, קיבלו את אשר

להם הבטיח ובעבורם כה טרח.

התיישבו הם בארצם

בנו  בתיהם וקבעו

את מושבם מיד בהיכנסם.

כך, משך שנים רבות

ולאורך התקופות,

ניסו עמים שונים

עליהם להשתלט

ובכוח ביקשו

מנחלתם להניסם.

לכל מקום אליו הגיעו,

גורשו, נהדפו ונרדפו.

היו אף מהם, שנרצחו ונטבחו

עם כל משפחתם וצאצאיהם  

שהושמדו וכמעט שנכחדו.

אך הם בעקשנותם ואמונתם,

גם בחלוף אלפיים שנים

לרגע את ארצם לא שכחו

ובמרוצת הימים והזמן,

על עקבותיהם שבו

ולבתיהם חזרו.

למעלה משישה עשורים

את ארצם במרץ

מפתחים ומטפחים,

ואילו אויביהם במעשיהם

ממשיכים ובהם מנסים

רק לפגע ולפגוע

כי זו היא  דתם אמונתם

ומייחלים הם להשמידם.

והם, על משמרתם עומדים איתן

ועל אדמתם בעוז וגבורה שומרים.

כי זו הארץ שמאז להם הובטחה

בניגוד לכל האחרים.

כך, אויביהם כצל על פניהם חולפים,

וכמו השנים מעיניהם נעלמים.

ואילו הם בעקשנותם,

כאן נשארים ונותרים.