עולמה של אישה \ צחי כהן
שלל צבעים עטפוה מכל עבר
עת ישבה היא על ספסל עץ קטן.
נפעמת מיופיים של גווני הפרחים,
מירוק הדשא ומהעצים הגבוהים
שהיתמרו לשמים וכמעט נגעו בעננים.
מרימה ראשה אל על,
מבחינה בשמש שניצבת לה מעל
ולעברה שולחת את קרניה.
מחייכת ומברכת לשלום
והיא בתגובה מלטפת ברוך את פניה.
משעינה ראשה לאחור ועוצמת עיניה,
מתענגת
ממושכות מליטוף החמה.
קשובה היא לשיחות הציפורים
היושבות בקבוצות על צמרות העצים.
קולות שונים ברחבי הגן נשמעים,
ביניהם כה מתוזמנים, עד כי
נשמעים כנגינת צלילי מיתרים.
רגועה ושלווה הייתה כעת דעתה,
שכחה היא שאך לפני זמן קצר
הייתה כה טרודה מחשבתה.
פקחה עיניה וקמה ממקום ישיבתה,
החלה
פוסעת צעד אחר צעד,
כי רבה עדיין המלאכה בביתה.
בכל פעם כשהשגרה אותה מלחיצה
והתנהגותה הופכת לחוצה.
יוצאת היא לגן הקסום לזמן קצר,
מבודדת את המחשבות
עד ששוכחת היא מהצרות.
כשהרוגע עליה שב ומשתלט,
ממשיכה בכולם היא לטפל
ואת הבית בנינוחות גם לנהל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה