ורק אם נניח \ צחי כהן
עינייך החדות
תמיד
בורקות.
חיוכך
המבויש
מקנה
עבורך מראה
מעט
שובב.
דמותך המסתורית
שובה
וגם מלבבת,
כל
עין מעט לחה
ולב
דואב
ממך
מיד נכבשת.
בכל מקום נוכחותך מופגנת
ממנה
לא ניתן כלל להתעלם.
כי אינך מותירה ספק
לאיש,
גם לזה הנחשב
בקרב כולם
קר רוח ואדיש.
לא רק במראך בולטת את,
כי
ניחנת גם בקסם אישי
שאת
סביבתך מהפנט.
כל
אחד שאותך פוגש
ולרגע קצר לעברך הביט
יופייך בזיכרונו לעד ייחרט.
בך נשבים כל מכרייך
אף
אם עוד לא הספיקו כלל
להקשיב
לצליל קולך,
לתבונתך
ולשצף דברייך.
נדמה
כי ניחנת בכל הטוב הקיים באדם
והרי
דבר לא חסר עבורך בזה העולם.
ורק
אם נניח שניתן היה הדבר,
שכל
אדם יקבל מבוראו את כל אשר יבקש,
לבטח
להיות דומה לך ביופייך ובקסמך
לא רק אחד או אחת ממנו
היה מתחנן ואף דורש.
אך,
אם רק היה זאת מסתבר
ולבסוף לכולם גם מתברר
שכל
כולך הינה רק עטיפה יפה,
שבעצם
פנימיותך שונה בתכלית מחיצוניותך
ותוכה
מתוכן ריקה,
הגם
אז היו רבים רוצים להיות כמותך ובכסותך !?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה