הזמן שאזל \ צחי כהן
עוקבת ומדווחת אחר כל תנועה,
והם, באין מפריע צועדים,
וחוצים את הקווים
שביניכם מפרידים.
צופה על המסך
ואינך מאמינה לכל השחורות
שעינייך רואות,
נאחזת בתקווה שזה לא אכן קורה
ושכל זה הוא רק חלום בלהות.
משוועת ומפללת
שישנם שם בחוץ לוחמים
שאת קולך כעת שמעו,
ומתוך הנחל אותם הפתיעו
ובכל העוז לעברם הסתערו.
הדלתות בכוח נפרצות,
וקולות המפלצות נשמעים היטב.
בעיניים כבויות,
מתוך החדר שאפוף עשן,
את כבר מבינה שאזל הזמן.
מסביבך כל צמאי הדם,
ואת, בתוך עולמך עם עיניים למרום,
נושאת תפילה חרישית
ונפרדת מכולם לשלום.
מוקדש לזכרה של רב"ט מאיה ויאלובו-פולוֹ ז"ל ויתר התצפיתניות הגיבורות מנחל עוז, שנפלו על משמרתן ביום שבת בתאריך 7.10.23.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה