לבדי כך נותרתי \ צחי כהן
שנה שלמה כבר חלפה
ובקצה אין אור,
אף לא סימן לאות
או כל בשורה למזור.
מועקה שלא נגמרת
מלווה בתחושת מחנק,
כי הכול כאן חשוך
ומלא בחול ואבק.
הימים הפכו לחודשים
ואת עצמי ממשיך לתרגל
על נשימות קצרות,
רק לא לשאוף עוד מריחו של הטחב
אל תוך הריאות.
גם הזמן איבד מזמן את זמנו
וכל דקה נמשכת כנצח.
ואני, בתוך פחד מתמיד ובחוסר וודאות
שברגע אחד תשתנה המציאות.
לבדי כך נותרתי ועדיין חולם
על הבוקר בו אתעורר,
אף מבלי לדעת כיצד זה נגמר והסתיים,
רק לצאת מכאן ועודי חי ונושם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה