חיבוק ונשיקה \ צחי כהן
מנופף לעברך לשלום בטרם לעבודה יוצא,
ואתה בתגובה רץ לעברי
כי עוד חיבוק ונשיקה אתה רוצה.
עומד ומחבק אותך
בחוזקה וכל כך מרוצה.
אט-אט, משתחרר מאחיזתך החזקה
ואתה מבין שאבא ממהר ולכן מתרצה.
זהו ריטואל קבוע של שנינו מידי בוקר,
ואם חלילה פעם
אחת לעשות זאת אשכח,
תהיה בלבי
הרגשה שמשהו חסר לי כל כך.
מבטיח
אני לא לצאת מהבית בטרם,
ניתן זה
לזה עוד נשיקה ארוכה וגם חיבוק,
ממש-ממש בפתח
הדלת
ובכל בוקר עם אותו הסיפוק.
בעבודה כשלעתים לי כך יוצא,
את תמונתך מחפש אני ומיד מוצא.
מסתכל עליך
ממושכות ועל פניי נסוך חיוך רחב,
כי רק אני יודע באמת כמה שאתה שובב.
כשהערב כבר יורד ממהר הביתה לשוב.
משתדל לעשות זאת כמה שיותר מהר
כדי שאוכל להשלים איתך את החסר.
עוד חיבוק ועוד נשיקה ליטוף ועוד מגע.
רצים ומשתוללים, יש גם לא מעט
דגדוגים וצחקוקים
בין הסיפורים והמשחקים.
בסוף, שנינו מותשים נשכבים על הרצפה הקרה
מחבקים זה את זה ובוהים סתם כך בתקרה.
זו הרגשה
עילאית שקשה למי שאינו אב אותה לתאר,
במילים בודדות ניתן להעבירה מבלי להאריך בהסבר.
תכלית
החיים!!! אלו שתי המילים שעושות את ההבדל
בין מי שזאת עשה למי שטרם ניסה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה