הגלגל שהתהפך \צחי כהן
צעד אחר צעד
פוסעת במדרגות,
ממשיכה לאיטה
לטפס ולעלות.
גופה היגע מעוד יום
עבודה קשה,
הרגליים כבדות
ללא כל תחושה.
באפיסת כוחות
מגיעה לפתח הדלת,
נכנסת הביתה
ואחריה נועלת.
הבית
שומם וסימני
הבדידות בו היטב נכרים,
גם קילופי הצבע בקירות
הדהויים היטב נראים.
ללא כל אזהרה
אף כל סימן קל,
התהפך לו כך לפתע
הגלגל.
חיי העבר היו תוססים
ומלאי שמחה,
מסיבות ואירועים לרוב
שהתקיימו סביב הבריכה.
הטלפון בעבר שנהג
כל העת לצלצל,
עם הזמן הפסיק את קולו
להשמיע וכאילו התקלקל.
החברים
נעלמו
להם עם השנים
והיא נותרה בודדה
עם כל המכאובים.
בוחנת את פנייה
במראה הקטנה
ובקמט נוסף על
מצחה לפתע מבחינה.
הרוח שורקת, נדמה
כי מתחילה שוב סערה,
הקור חודר מבעד
הקירות והתקרה.
ברדיו מתנגנים שירים
שקטים וישנים,
המזכירים לה זמנים
אחרים שהיו כל כך שונים.
מכסה את רגליה שאולי
מעט יתחממו,
מניחה ראשה על הכר
ועיניה נעצמו.
חושבת ומהרהרת
על עוד יום שנגמר,
מקווה תמיד לטוב
למרות שהטעם עודנו מר.
מחייכת לעצמה קלות
ומפליגה אל העבר בזיכרונות
כי מה שנשאר עבורה כעת,
הן רק אותן התמונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה