01.12.13
"ושבו בנים לגבולם" \ צחי כהן
שנים כה
רבות חיו הם בניכר,
תחושתם
הייתה כשל נטע זר.
על אף כי
נולדו במולדתם,
שונים
ואחרים היו הם בארצם.
ידעו ללא
הרף הצקות
ועל בשרם לא אחת זאת חוו,
בהם בכל הזדמנות
פגעו והתעללו.
רבים בשל
יהדותם בחייהם שילמו,
אך על
אמונתם בחירוף נפש
תמיד שמרו
הם ולא התבוללו.
כך
המשיכו ברבות השנים,
לזרוע
ולחרוש את חייהם
בשדותיהם
של עמים אחרים.
דור הולך
והנה בא דור נוסף,
אך החלום
מיותם נותר
והפך ליותר
מנכסף.
כצוואה
עברה זו התפילה
מאבות לבנים,
לשאת
בלבם את התקווה
ככל שיידרשו
השנים.
היום
המיוחל לו חיכו הגיע,
עמו גם
הבשורה.
בפתח ניצב
עומד לו מר "גורל"
שבעבר
ממנו טעמו את טעמו הרע .
החל מתדפק
הוא על הדלתות,
קורא לכל
מי שמהם עודנו
בחיים
נותר, לשים פעמיו ולארץ לעלות.
לא שכחו
את אשר להם
הורישו
אבותיהם.
מיד ארזו
את דתם ואמונתם
ועשו את
שציוותה להם תורתם.
" ושבו
בנים לגבולם...."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה