03.09.13
חבר מן
השמים \ צחי כהן
מביט מטה
ממרום גובהו
לעבר מדרונותיו.
מופתע ונרעש
הוא
מכל העומד ונגלה אל
מול עיניו.
צופה כיצד
מתבדרים להם ברוח
עשבים שוטים,
אשר מצד לצד להם כך
משייטים.
כה ניכרת הייתה עגמתו
אותה התקשה הוא
להסתיר
כמו גם את
גוון חיוורונו.
נראה כיגע ומותש,
כאילו זה עתה
היישר שב
הוא משדה הקרב.
מדרונותיו
נראו שסועים ופצועים
ובהם פזורים לרוב
אבנים וסלעים.
מקצתם קבורים
בחציים,
מציצים כנפגעים מתוך בטנה
של אדמת הטרשים .
כאחת נשטפו הם בלי
קול
וללא כל התרעה.
יחדיו נסחפו
כחסרי מעצורים,
בזרימתם החזקה של
מי השלגים.
בסיום
מסעם המפתיע נראו כהלומים,
שהרי נעקרו הם
ממקומם הבטוח
בו שכבו ונחו על
משכבם משך שנים.
התבונן
השמימה כמייחל,
נזעק לעזרתו
וטוב ליבו של חברו
שרק יגיע ואותו
יושיע בעת צרתו.
מודע הוא היטב
ליכולותיו
ובטוח כי יצליח
לחלצו
מהמצב שנקלע אליו.
בשריקה חרישית
וברוח סערה
מודיע על הגעתו
המהירה.
בעמל רב בכל
יום וליל,
החל הוא למלא
רעמותיו
ולכסות את כל
מערומיו
שהותיר הקיץ אחריו.
אוגר ומקרר את
תכולתו,
מקפיא הוא את השמים
וכל סביבתו.
מרוקן את הטיפות
שבעננים
הצטברו זה לא מכבר
ומשחררן מטה לאטן.
בצניחתן, אף
דואג
להקפיאן ולהפכן
עם סיום מלאכתו של
החבר
חיוכו אליו שב
וחוזר.
גוון עורו שהיה קודם
חיוור ודהוי
בשכבות לבן
בוהק כעת עטויי.
מפזר אל המרחקים
נצנוציו
ומראה לכל כמה
בוהקים הם גווניו.
כך בתחילתה של כל
שנה
לאחר שהקיץ
ממנו את כסותו ממיס,
מחכה בקוצר רוח
שהחורף
חיש מהר יגיע
ואת החום ממנו יניס.
יכסה את צלקותיו
ופצעיו בשלג צחור,
כך, יוכל את
יופיו לכל להציג ועל
גאוותו לשמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה