כשהערב ירד\ צחי כהן

16.02.14

כשהערב ירד \צחי כהן

סימני העייפות נכרו

היטב כבר על פניו.

סדקים עמוקים

עיטרו את מצחו,

כמו גם הגוון השחור,

שהשתלט מסביב

לשתי עיניו.

מאז ידע שינה

 חלף עבר לו זמן רב,

אף לא הצליח הוא לרגע

לעצום ממושכות את עיניו.

מופתע היה כשהציץ

ובדמותו הבחין מבעד למראה.

כיצד הזדקן כה מהר,

לעצמו הרהר ותהה.

ניסה הוא בכל דרך לחיקו להשיב

את כל אשר בנה בעמל כפיו.

את כבודו, שמו הטוב

וכך גם את יתר נכסיו.

הכול ממנו לפתע נלקח

ובאחת, עולמו עליו חרב.

בימיו האחרונים שהיו אך ספורים,

בטרם עזב ונפרד מן העולם,

ביקש הוא ניסיון נוסף.

לשמור מרבב על שמו

ולהשיב את כבודו,

שעבורו היה כה נכסף.

הפצע בלבו החל מדמם

וסדק  עמוק בתוכו כבר נפער.

לא הצליח לעמוד בסבלו העצום

ומשברונו הוא זה אף נשבר.

יום ועוד יום עבר

והוא במיטתו מרותק נותר.

בחדרו המתינו עמו המלאכים

לכניסתה של השבת.

את שעותיו האחרונות
בקושי רב שרד,

אותן סיים כדרכם של צדיקים

רק כשהערב כבר ירד.

מוקדש לאבי אברהם כהן זצ"ל .