ילדה קטנה על ספינה\ צחי כהן

07.12.13

ילדה  קטנה על ספינה \ צחי כהן

בדמי ימייה הייתה,

עת אל הספינה הרעועה 
אז עלתה.

היו שכמה ממשפחתם
ניצלו,

והיו גם אחרים,   
שנשארו בדד כמותה.

כלל לא הבינה,

את אשר סביבה מתרחש

ואת אשר זימן לה גורלה 

שעבורה כעת רוחש.

ככולם כך התהלכה

ואת אשר עשו,

בדיוק כמותם עשתה,

מבלי שתביע דעתה.

סביבה אין איש מוכר,

הכול עבורה זר ומנוכר.

כמעט דבר לא ידעה ולא הבינה,

כלל לא עיקלה ולא הפנימה.

כי בסך הכול ילדה קטנה הינה,

שפסעה בעקבות גורלה

עם כל השאר

אל תוך אותה ספינה.

התיישבה לבדה

רועדת מקור וספונה כך בפינה.

לצדדיה מביטה, כאילו מנסה למצוא

את משפחתה שזה עתה איבדה.

הספינה הרעועה

הפליגה ויצאה אל מסעה 

אל עבר הים הגדול והפתוח,

 בין הגלים הגבוהים

מיטלטלת ומזדעזעת

מעוצמת משבי הרוח.

והיא, מחבקת  את כל שנותר מבובתה

שעבורה כעת הייתה  גם כל עולמה.

חיזקה את אחיזתה וקרבה אותה אל גופה,

מחשש פן תאבד גם אותה.

מסביבה שכבו ללא ניע אנשים רבים.

ראשיהם מופנים אל עבר הרקיע,

צופים שעות בשמים וסתם כך בוהים .

מדוע פני כולם חתומות

ואין אחד שפניו מחויכות!?

לעברם התבוננה ממושכות 

עם עצמה הרהרה ותהתה,

כלל לא הבינה שנמלטו הם

מן התופת והמוות זה עתה.

ורק לראשונה מזה זמן רב

יכלו  בשקט לשכב ולבהות בכוכבים.

לחשוב על  יקיריהם שנספו ביחידות

ולאזור כוחות להמשך ההישרדות.

כעבור מספר ימים 

אל חופי הארץ הגיעה הספינה 

בכוחותיה האחרונים

בתוכה נותרה גם ילדה קטנה ויתומה,

בשל אותה מלחמה איומה.

שכל תכליתה, 

למחוק עם שלם הייתה.

אותה ילדה שכך קבע לה גורלה,

הגיעה אל חוף מבטחים יחד עם כל השאר.

הילדה שהפכה לנערה צעירה 

נלחמה על עצמאותה.

בחלוף השנים, הקימה לתפארת משפחה
כפי שחלמה אז בילדותה.